בריאות הוליסטית - מהי ?
גישה/בריאות/רפואה מערכתית (הוליסטית) - הסבר כללי קצר
המונח "רפואה מערכתית" (systems medicine) מוצע בזאת כמבטא היטב ובאופן פורמלי את מהות המונח הנפוץ 'רפואה הוליסטית' במובנו המקורי של יאן סמאט (1904) שהגדיר 'הוליזם' כ'מכלול המהווה יותר מסך כל מרכיביו' כלומר: סינרגיזם. המודל ההוליסטי מכיל את הרפואה ה'קונוונציונלית' ואת הרפואה ה'משלימה/חילופית' גם יחד ומהווה מכנה ומסגרת משותפים למלוא מגוון הגישות לשימור וקידום בריאות ואיכות חיים ובן לטיפול בשיבושיהם החריפים והכרוניים.
רפואה 'משלימה/חילופית', על תתי-תחומיה האבחוניים והטיפוליים הרבים, זוכה יותר ויותר לביסוס מדעי ולהכרה ממסדית בארץ וברחבי העולם. בקופות החולים וכמעט בכל בית חולים בארץ קיימים כיום שירותי רפואה משלימה/חילופית; קיימת ספרות מקצועית מדעית/קלינית ענפה, באשר ליעילות תחומים ושיטות שונים בה - במצבים חריפים מגוונים וכן, במיוחד, במחלות כרוניות-ניווניות רבות, להן אין עדיין לרפואה הקונוונציונלית מענה נאות.
בציבור רווחת הדעה שרפואה הוליסטית היא למעשה רפואה משלימה/חילופית, כלומר: אוסף של אסכולות וטכניקות בלתי-קונוונציונליות - מבוססות-מדע ולגיטימיות ככל שתהיינה -- כתזונה מועשרת, צמחי מרפא, הומיאופתיה, דיקור, טיפולים ידניים (שיאצו, רפל קסולוגיה, כירופרקטיקה, אוסטיאופתיה ועוד), טיפולים יציבתיים/תנועתיים (אלכסנדר, פלדנקרי יז ועוד), 'התכוונות מיטיבה' ('הילינג'), פסיכותרפיות חדשניות, שילובים למיניהם (רפואה נטורופתית, אנתרופוסופית, סינית, אירווודית וכד') ועוד. אולם, השימוש במגוון רחב של שיטות וכלים אינו המאפיין העיקרי, וחשוב להדגיש את עקרונותיה הבסיסיים של גישה מערכתית-הוליסטית:
א. תפיסת כל אדם והתייחסות אבחונתית וטיפולית אליו כמכלול ושלמות הקיימת, פועלת, ומתפתחת תוך יחסי-גומלין פנימיים בין מרכיבי המכלול, וחיצוניים בין המכלול לסביבתו החברתית (רגשית, רעיונית, כלכלית וכד') והאקולוגית (במובן המקובל של המילה - מבחינה ביולוגית, פיזית וכימית).
ב. הכרה במנגנוני בקרה וויסות, הגנה, החלמה והשבחה, הטבועים במערכת (ופועלים תוך שימוש בתזמון ואיזון דינמי של רבדי שיווי-משקל ומאגרי-יכולות פונקציונאליות, הן זמינות והן פוטנציאליות/חביוניות) ושיתוף פעולה עמם, כולל תמיכה בהם ועידודם או מיתונם על פי הצורך - תוך מעורבות פולשנית קטנה ככל האפשר (אף אם מדובר בצמחי מרפא, פסיכותרפיה או טיפול ידני).
ג. תפישת מושג הבריאות (או, מדויק יותר, תהליכי הבראה וקידום בריאות) כתהליך התחשלות-גם-התעדנות מתמשך, לא רק של השתחררות אדם מכאבים ותחלואה גופניים ונפשיים ניכרים, אלא גם של העמקת משאבי החוסן, הגברת המודעות, אחריות והתפתחות עצמית בכל מימדי החוויה והמשמעות האנושית (הפרטית והחברתית). על פי מודל זה, קידום והשבחת החיוניות, איכות החיים ושמחת החיים, מתאפשרים יותר ויותר ככל שמתבגרים ובאים בימים. מבחינה זו, מוות "בריא" - "מיתת נשיקה" בשיבה טובה ותוך תפקוד נאות, אינו חלום באספמיא.
(חשוב לציין שגם רופא 'קונוונציונלי' לחלוטין מבחינת שיטות אבחנה וטיפול, המתייחס למטופל כאל מכלול ולא רק למחלה - ולו ברמת יחסי אנוש - הינו רופא הוליסטי במהותו). בשדה ההוליסטי על סוגיו, יש הדוגלים (ואני ביניהם) בדגש מוצהר על הצורך והאפשרות בבדק בית ושיפוצי התשתית הפיסיולוגית/פסיכולוגית והסביבתית (אקולוגית), הן כרפואה מונעת ורפואה מקדמת בריאות וחוסן במהלך השנים, והן כחלק מובהק (אם כי בלתי ספציפי יחסית) בטיפול במחלות ונזקים קיימים, על פי עקרון "הכלים השלובים" שבבסיס מודל הרפואה המערכתית-הוליסטית.
בהתאם, ניתן להתייחס בצורה שיטתית ויסודית לתתי-מערכות (איברים, רקמות ומנגנונים תפקודיים שונים אך משולבים): גופנית - מדובר, בין היתר, בתזונה ועיכול, הפרשות למיניהן, נשימה, זרימת דם ולימפה, חיסוניות, הורמונליות, מוח, עצבים ואברי החושים, שלד ורקמותיו הרכות - כולל שרירים - ובהקשרם, יציבה ותנועתיות; היבטים נפשיים - שכליים/תודעתיים ורגשיים והתנהגותיים, כולל במיוחד יכולת העמידה בלחצים ומתחים למיניהם, בקרה ושליטה עצמית, תקשורת והשתלבות חברתית, יצירתיות ועוד; סביבה פיסית מיידית (מיקרו-אקולוגיה) - כביגוד, תאורה, רעש, קרינה, איכות האוויר ורמת הכימיקלים במקום המגורים והעבודה וכד'.
סברה מוצקה היא, כי בריאות, איכות חיים והתפתחות אישית תלויה במידה מכרעת באורחות חייו של האדם דהיינו - השקפותיו, ערכיו,החלטותיו והרגליו היומיומיים (כתזונה, פעילות גופנית, היגיינה מנטלית, רגשית וסביבתית וכד'); כמו כן, באחריותו וביכולתו של כל אדם בוגר ובר-דעת לבחור ולהשתמש בשיטות, כלים וחומרים נאותים כדי למנוע מחלות ע"י תחזוק המערכת, לטיפול עצמי יעיל בבעיות נתונות (כולל - במפורש - הכרת הצורך, ולפעמים החיוניות, בהשגחה ומעורבות מקצועיים במצבים שונים), ולקידום מתמשך של בריאות וחיוניות במהלך החיים.
2) – נכתב במאי 2009
בריאות הוליסטית ורפואת אורחות חיים (כגורמי סיכוי):
'להוסיף שנים לחיים וחיים לשנים'
סקירה כללית, ממעוף הציפור, על בריאות/רפואה הוליסטית (מערכתית, משולבת) מודרנית,
מבוססת-ראיות-מדעיות והשלכותיה בכל מצב בריאותי ובכל גיל.
'בריאות הוליסטית' נתפסת כאיזון דינמי בכל אדם בהיותו מכלול משולב: יחידה עצמאית רבת תחומים ורבדים נפשית וגופנית, במסגרת ותוך יחסי גומלין עם מערכות חברתיות ואקולוגיות אליהן הוא משתייך.
אורחות חיים: מכלול האופנים בהם אדם בוחר להתנהל ולנהל את חייו מבחינה נפשית (שכלית, רגשית, אינטואיטיבית) גופנית (על מכלול תתי המערכות) ומיקרו-סביבתית (חברתיות ואקולוגיות); הרגלי התנהגות פנימית/ סובייקטיבית וחיצונית/אובייקטיבית.
ציר מרכזי הינו הקשר בין אורחות חיים נכונים דיים, לבין שימור, שיקום ואף קידום מצטבר של בריאות האדם, תפקודו ואיכות חייו במהלך ימים ושנים. זאת, באופן מיוחד בנוגע לחוסן ואופני התמודדות במצבי לחץ, מועקה ואי-ודאות חריפים או ממושכים, וכן בהקשרים של התפתחות והשבחה אישית והדדית (משפחתית וקהילתית).
אורחות חיים נאותים דיים ושילוביהם המושכלים, מסוגלים לגרום או לפחות לתרום לא רק למניעה או להאטה של מחלות כרוניות ניווניות רבות, אלא גם להפיכותן: יש מידע רב, מגוון ומעורר תקווה גם בנוגע לגרועות ולמסוכנות שבהן (הן עלולות כמובן לצוץ שוב כתהליכי תורפה פוטנציאליים, כאשר תנאים משתנים לרעה), כולל באשר להשפעת אורחות חיים על התבטאות נטיות גנטיות וכן בנוגע לגמישותו הפוטנציאלית של ה'אופי'.
אכן כן: הזיקנה -- בהגדרתה כפונקציה מורכבת של תשלובת הפרעות תפקודיות ברקמות, אברים ופעילויות נפשיות בכל רגע נתון -- הינה תהליך בר מניעה והפיך יחסית, ברמה העקרונית אך גם המעשית מאוד. ניתן לבוא בימים, ולהתבגר כרונולוגית גם בגילאים מופלגים-- בלי להזדקן (במובן החולני של המילה) באופן גורף, מתמשך ומחמיר. העור אולי יתקמט (הצטברות נזקי שמש, שפע דאגות-יתר ואולי סיגריות) אך המוח ויתר הרקמות והתפקודים -- אפשרי מאוד ששישארו או אף ישובו להיות צעירים בהחלט, בהתחשב גם בעליות ומורדות סבירים אשר קורים בכל גיל . העלומים היא פונקציה מורכבת ודינאמית.....
כל זאת בהקשר לאורחות חיים – ובנוסף, פלאי הטכנולוגיה הביו-רפואית: תאי גזע, הנדסה גנטית, ביו-הנדסה תרופות מעולות, השתלות ועוד; אך אלה למעשה מהווים ויהוו את הרפואה המשלימה המודרנית! 'רפואת אורחות חיים' -- רפואת תשתיות הבריאות -- הינה להלכה ולמעשה הליבה, המכנה משותף וציר מרכזי לכל הגישות והאסכולות בשדה הבריאות, כולל בקצב גובר ברפואה ה'קונוונציונאלית' בכ- 20-30 השנים האחרונות.
תתי נושאים בשדה אורחות החיים: דפוסי חשיבה, רגש, התנהגות ותקשורת וכן, ניהול מתחים/רוגע ויצירתיות; נשימה; תזונה\נוזלים; תנועתיות (יציבה, שינויי תנוחה, תזוזה שגרתית, התמתחויות יומיומיות, הרפייה שרירית, קואורדינציה ועוד) ופעילות גופנית (אירובית ואנאירובית); סביבתיות מיקרו- ומקרו-אקולוגית; שונות -- שינה, איזון בין עבודה, מנוחה, נופש/בילוי/בידור/משחק (כולל פעילות גופנית בשעות הפנאי) ופעילות יצירתית, מיניות,הרגלי צריכת חומרים, למידה והשתלמות בדרכים לעזרה עצמית (והדדית) באשר להפרעות/מחלות נפוצות ועוד.
אורחות חיים, כגורמי סיכון או סיכוי, כפונקציה של: פתיחות ומודעות; רצון וכוח רצון; לימוד/התעדכנות/השתלמות בהתנהלות בריאה, כולל בטיפוח של מודעות גוברת ומשמעת/שליטה עצמית איתנה-גם-גמישה, בזמן אמת; יישום וביצוע – (כולל התאוששות מכישלון ביצועי, ומינופו להמשך מוצלח יותר) – יום ביומו, רגע ברגעו (ורצוי – רגע ברוגעו!); זאת ניתן לפתח ולטפח.
לסיכום, יושם דגש על הצורך באחריות, התנהלות ועזרה עצמיים נאותים ככל הניתן (בכפוף לתנאים אובייקטיביים שונים), תוך תמיכה והדדיות משפחתית/קהילתית כמתבקש, והסתייעות לפי הצורך בעזרה מקצועית מתאימה, ועל האפשרויות לממשם היטב ע"י איסוף מידע מהימן וטיפוח כלים ויכולות יעילים – כל מקרה או תקופה, לגופם. תוצאת אימוץ גישה פעילה זאת: העצמת הסיכוי לשימור ולקידום גובר של בריאות במהלך ימים ושנים וכן לשיפור תוחלת ואיכות החיים.
המונח "רפואה מערכתית" (systems medicine) מוצע בזאת כמבטא היטב ובאופן פורמלי את מהות המונח הנפוץ 'רפואה הוליסטית' במובנו המקורי של יאן סמאט (1904) שהגדיר 'הוליזם' כ'מכלול המהווה יותר מסך כל מרכיביו' כלומר: סינרגיזם. המודל ההוליסטי מכיל את הרפואה ה'קונוונציונלית' ואת הרפואה ה'משלימה/חילופית' גם יחד ומהווה מכנה ומסגרת משותפים למלוא מגוון הגישות לשימור וקידום בריאות ואיכות חיים ובן לטיפול בשיבושיהם החריפים והכרוניים.
רפואה 'משלימה/חילופית', על תתי-תחומיה האבחוניים והטיפוליים הרבים, זוכה יותר ויותר לביסוס מדעי ולהכרה ממסדית בארץ וברחבי העולם. בקופות החולים וכמעט בכל בית חולים בארץ קיימים כיום שירותי רפואה משלימה/חילופית; קיימת ספרות מקצועית מדעית/קלינית ענפה, באשר ליעילות תחומים ושיטות שונים בה - במצבים חריפים מגוונים וכן, במיוחד, במחלות כרוניות-ניווניות רבות, להן אין עדיין לרפואה הקונוונציונלית מענה נאות.
בציבור רווחת הדעה שרפואה הוליסטית היא למעשה רפואה משלימה/חילופית, כלומר: אוסף של אסכולות וטכניקות בלתי-קונוונציונליות - מבוססות-מדע ולגיטימיות ככל שתהיינה -- כתזונה מועשרת, צמחי מרפא, הומיאופתיה, דיקור, טיפולים ידניים (שיאצו, רפל קסולוגיה, כירופרקטיקה, אוסטיאופתיה ועוד), טיפולים יציבתיים/תנועתיים (אלכסנדר, פלדנקרי יז ועוד), 'התכוונות מיטיבה' ('הילינג'), פסיכותרפיות חדשניות, שילובים למיניהם (רפואה נטורופתית, אנתרופוסופית, סינית, אירווודית וכד') ועוד. אולם, השימוש במגוון רחב של שיטות וכלים אינו המאפיין העיקרי, וחשוב להדגיש את עקרונותיה הבסיסיים של גישה מערכתית-הוליסטית:
א. תפיסת כל אדם והתייחסות אבחונתית וטיפולית אליו כמכלול ושלמות הקיימת, פועלת, ומתפתחת תוך יחסי-גומלין פנימיים בין מרכיבי המכלול, וחיצוניים בין המכלול לסביבתו החברתית (רגשית, רעיונית, כלכלית וכד') והאקולוגית (במובן המקובל של המילה - מבחינה ביולוגית, פיזית וכימית).
ב. הכרה במנגנוני בקרה וויסות, הגנה, החלמה והשבחה, הטבועים במערכת (ופועלים תוך שימוש בתזמון ואיזון דינמי של רבדי שיווי-משקל ומאגרי-יכולות פונקציונאליות, הן זמינות והן פוטנציאליות/חביוניות) ושיתוף פעולה עמם, כולל תמיכה בהם ועידודם או מיתונם על פי הצורך - תוך מעורבות פולשנית קטנה ככל האפשר (אף אם מדובר בצמחי מרפא, פסיכותרפיה או טיפול ידני).
ג. תפישת מושג הבריאות (או, מדויק יותר, תהליכי הבראה וקידום בריאות) כתהליך התחשלות-גם-התעדנות מתמשך, לא רק של השתחררות אדם מכאבים ותחלואה גופניים ונפשיים ניכרים, אלא גם של העמקת משאבי החוסן, הגברת המודעות, אחריות והתפתחות עצמית בכל מימדי החוויה והמשמעות האנושית (הפרטית והחברתית). על פי מודל זה, קידום והשבחת החיוניות, איכות החיים ושמחת החיים, מתאפשרים יותר ויותר ככל שמתבגרים ובאים בימים. מבחינה זו, מוות "בריא" - "מיתת נשיקה" בשיבה טובה ותוך תפקוד נאות, אינו חלום באספמיא.
(חשוב לציין שגם רופא 'קונוונציונלי' לחלוטין מבחינת שיטות אבחנה וטיפול, המתייחס למטופל כאל מכלול ולא רק למחלה - ולו ברמת יחסי אנוש - הינו רופא הוליסטי במהותו). בשדה ההוליסטי על סוגיו, יש הדוגלים (ואני ביניהם) בדגש מוצהר על הצורך והאפשרות בבדק בית ושיפוצי התשתית הפיסיולוגית/פסיכולוגית והסביבתית (אקולוגית), הן כרפואה מונעת ורפואה מקדמת בריאות וחוסן במהלך השנים, והן כחלק מובהק (אם כי בלתי ספציפי יחסית) בטיפול במחלות ונזקים קיימים, על פי עקרון "הכלים השלובים" שבבסיס מודל הרפואה המערכתית-הוליסטית.
בהתאם, ניתן להתייחס בצורה שיטתית ויסודית לתתי-מערכות (איברים, רקמות ומנגנונים תפקודיים שונים אך משולבים): גופנית - מדובר, בין היתר, בתזונה ועיכול, הפרשות למיניהן, נשימה, זרימת דם ולימפה, חיסוניות, הורמונליות, מוח, עצבים ואברי החושים, שלד ורקמותיו הרכות - כולל שרירים - ובהקשרם, יציבה ותנועתיות; היבטים נפשיים - שכליים/תודעתיים ורגשיים והתנהגותיים, כולל במיוחד יכולת העמידה בלחצים ומתחים למיניהם, בקרה ושליטה עצמית, תקשורת והשתלבות חברתית, יצירתיות ועוד; סביבה פיסית מיידית (מיקרו-אקולוגיה) - כביגוד, תאורה, רעש, קרינה, איכות האוויר ורמת הכימיקלים במקום המגורים והעבודה וכד'.
סברה מוצקה היא, כי בריאות, איכות חיים והתפתחות אישית תלויה במידה מכרעת באורחות חייו של האדם דהיינו - השקפותיו, ערכיו,החלטותיו והרגליו היומיומיים (כתזונה, פעילות גופנית, היגיינה מנטלית, רגשית וסביבתית וכד'); כמו כן, באחריותו וביכולתו של כל אדם בוגר ובר-דעת לבחור ולהשתמש בשיטות, כלים וחומרים נאותים כדי למנוע מחלות ע"י תחזוק המערכת, לטיפול עצמי יעיל בבעיות נתונות (כולל - במפורש - הכרת הצורך, ולפעמים החיוניות, בהשגחה ומעורבות מקצועיים במצבים שונים), ולקידום מתמשך של בריאות וחיוניות במהלך החיים.
2) – נכתב במאי 2009
בריאות הוליסטית ורפואת אורחות חיים (כגורמי סיכוי):
'להוסיף שנים לחיים וחיים לשנים'
סקירה כללית, ממעוף הציפור, על בריאות/רפואה הוליסטית (מערכתית, משולבת) מודרנית,
מבוססת-ראיות-מדעיות והשלכותיה בכל מצב בריאותי ובכל גיל.
'בריאות הוליסטית' נתפסת כאיזון דינמי בכל אדם בהיותו מכלול משולב: יחידה עצמאית רבת תחומים ורבדים נפשית וגופנית, במסגרת ותוך יחסי גומלין עם מערכות חברתיות ואקולוגיות אליהן הוא משתייך.
אורחות חיים: מכלול האופנים בהם אדם בוחר להתנהל ולנהל את חייו מבחינה נפשית (שכלית, רגשית, אינטואיטיבית) גופנית (על מכלול תתי המערכות) ומיקרו-סביבתית (חברתיות ואקולוגיות); הרגלי התנהגות פנימית/ סובייקטיבית וחיצונית/אובייקטיבית.
ציר מרכזי הינו הקשר בין אורחות חיים נכונים דיים, לבין שימור, שיקום ואף קידום מצטבר של בריאות האדם, תפקודו ואיכות חייו במהלך ימים ושנים. זאת, באופן מיוחד בנוגע לחוסן ואופני התמודדות במצבי לחץ, מועקה ואי-ודאות חריפים או ממושכים, וכן בהקשרים של התפתחות והשבחה אישית והדדית (משפחתית וקהילתית).
אורחות חיים נאותים דיים ושילוביהם המושכלים, מסוגלים לגרום או לפחות לתרום לא רק למניעה או להאטה של מחלות כרוניות ניווניות רבות, אלא גם להפיכותן: יש מידע רב, מגוון ומעורר תקווה גם בנוגע לגרועות ולמסוכנות שבהן (הן עלולות כמובן לצוץ שוב כתהליכי תורפה פוטנציאליים, כאשר תנאים משתנים לרעה), כולל באשר להשפעת אורחות חיים על התבטאות נטיות גנטיות וכן בנוגע לגמישותו הפוטנציאלית של ה'אופי'.
אכן כן: הזיקנה -- בהגדרתה כפונקציה מורכבת של תשלובת הפרעות תפקודיות ברקמות, אברים ופעילויות נפשיות בכל רגע נתון -- הינה תהליך בר מניעה והפיך יחסית, ברמה העקרונית אך גם המעשית מאוד. ניתן לבוא בימים, ולהתבגר כרונולוגית גם בגילאים מופלגים-- בלי להזדקן (במובן החולני של המילה) באופן גורף, מתמשך ומחמיר. העור אולי יתקמט (הצטברות נזקי שמש, שפע דאגות-יתר ואולי סיגריות) אך המוח ויתר הרקמות והתפקודים -- אפשרי מאוד ששישארו או אף ישובו להיות צעירים בהחלט, בהתחשב גם בעליות ומורדות סבירים אשר קורים בכל גיל . העלומים היא פונקציה מורכבת ודינאמית.....
כל זאת בהקשר לאורחות חיים – ובנוסף, פלאי הטכנולוגיה הביו-רפואית: תאי גזע, הנדסה גנטית, ביו-הנדסה תרופות מעולות, השתלות ועוד; אך אלה למעשה מהווים ויהוו את הרפואה המשלימה המודרנית! 'רפואת אורחות חיים' -- רפואת תשתיות הבריאות -- הינה להלכה ולמעשה הליבה, המכנה משותף וציר מרכזי לכל הגישות והאסכולות בשדה הבריאות, כולל בקצב גובר ברפואה ה'קונוונציונאלית' בכ- 20-30 השנים האחרונות.
תתי נושאים בשדה אורחות החיים: דפוסי חשיבה, רגש, התנהגות ותקשורת וכן, ניהול מתחים/רוגע ויצירתיות; נשימה; תזונה\נוזלים; תנועתיות (יציבה, שינויי תנוחה, תזוזה שגרתית, התמתחויות יומיומיות, הרפייה שרירית, קואורדינציה ועוד) ופעילות גופנית (אירובית ואנאירובית); סביבתיות מיקרו- ומקרו-אקולוגית; שונות -- שינה, איזון בין עבודה, מנוחה, נופש/בילוי/בידור/משחק (כולל פעילות גופנית בשעות הפנאי) ופעילות יצירתית, מיניות,הרגלי צריכת חומרים, למידה והשתלמות בדרכים לעזרה עצמית (והדדית) באשר להפרעות/מחלות נפוצות ועוד.
אורחות חיים, כגורמי סיכון או סיכוי, כפונקציה של: פתיחות ומודעות; רצון וכוח רצון; לימוד/התעדכנות/השתלמות בהתנהלות בריאה, כולל בטיפוח של מודעות גוברת ומשמעת/שליטה עצמית איתנה-גם-גמישה, בזמן אמת; יישום וביצוע – (כולל התאוששות מכישלון ביצועי, ומינופו להמשך מוצלח יותר) – יום ביומו, רגע ברגעו (ורצוי – רגע ברוגעו!); זאת ניתן לפתח ולטפח.
לסיכום, יושם דגש על הצורך באחריות, התנהלות ועזרה עצמיים נאותים ככל הניתן (בכפוף לתנאים אובייקטיביים שונים), תוך תמיכה והדדיות משפחתית/קהילתית כמתבקש, והסתייעות לפי הצורך בעזרה מקצועית מתאימה, ועל האפשרויות לממשם היטב ע"י איסוף מידע מהימן וטיפוח כלים ויכולות יעילים – כל מקרה או תקופה, לגופם. תוצאת אימוץ גישה פעילה זאת: העצמת הסיכוי לשימור ולקידום גובר של בריאות במהלך ימים ושנים וכן לשיפור תוחלת ואיכות החיים.
